בפרשת כי תבא מצווה התורה: "אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן" וגו' , ומבואר בגמרא ובראשונים, שכוונת התורה לאסור לתת עצה מטעה לאדם -על מנת להכשילו- בעניין שאינו מבין בו , או לגרום לו לעבור עבירה, כגון המושיט כוס יין לנזיר [שאסור בשתיית יין, ומכשילו בכך שגורם לו לשתות היין]. אך האיסור מהתורה מוגבל רק לאותם המקרים בהם חברו לא נגיש בעצמו לעשיית האיסור, והאדם שמושיט לו את הכוס [או דבר עבירה אחר] מספק לו את האפשרות לעבור על האיסור [לדוגמא: כאשר הנזיר נמצא בצד אחד של הנהר, והיין בצד השני, והוא מושיט לנזיר את כוס היין, שאם לא היה מושיט לו הרי הנזיר לבדו לא יכל להגיע ליין]. עם זאת, מובא בתוס' וברא"ש, שגם כאשר חברו יכול להגיע לאיסור בעצמו ואין בזה משום "לפני עוור" דאורייתא, עדיין יש איסור דרבנן מצד "מסייע ידי עוברי עבירה" , וחייב האדם להפריש את חברו מהאיסור גם במקרים שאינו עובר בהם על "לפני עוור" דאורייתא.
מחלל שבת שנוהג ברכבו ומבקש סיוע: יהודי שאינו שומר תומ"צ הנוסע בשבת ברכבו, ונעצר על יד יהודי אחר לבקש סיוע לאיתור הכתובת אליה חפץ להגיע, יש שכתבו שאסור ליהודי לענות לו שיש בכך משום "מסייע" מדרבנן על כל פנים [אף שאין בזה 'לפני עוור' דאורייתא]. אולם מובא בשם הגרש"ז אוייערבאך ע"ה, שאדרבא יש להדריכו כדי למעט ככל שניתן באיסורי שבת, שהרי כל זמן שמסתובב עם רכבו שורף דלק ועובר איסורים בכל רגע ורגע. על כן, יש לסייע לו למצוא את המקום בהקדם. אבל צריך לומר לו כך: "אסור בכלל ליסע בשבת, אבל כיון שברצוני לעזור לך שלא תחלל שבת, אז אסביר לך היכן המקום שלא תסתובב יותר מדי" .
המלווה בריבית או בלא עדים: כתב הרמב"ם – כי בהלוואה בריבית המלווה, הלווה ומי שמתווך ביניהם או מסייע לדבר, כולם, בנוסף לאיסורים המיוחדים לכל אחד, עוברים על "לפני עיוור לא תתן מכשול" . עוד מובא בשו"ע חו"מ כי המלווה כסף בלא עדים עובר על "לפני עיוור לא תתן מכשול", מכיוון שהוא עלול לגרום ללווה לכפור בהלוואה שנעשתה בסתר.